אלי לינסקיל שור
בפברואר 2018 יצאתי לפנסיה מוקדמת. הייתי בן 62 ושמחתי מאוד. רקדתי ברחוב כי אינני צריך לעבוד יותר ברמב"ם. לקח קצת זמן והתחלתי לחשוב איך ליצוק תוכן לחיי החדשים.
אומנות אהבתי כל חיי, אך רק לראות, לא ליצור. אז, בעידוד סביבתי, התחלתי לרשום ולצייר בעפרונות ועפרונות צבעי מים בסיסיים, והתגובה היתה אוהדת ומפרגנת.
למדתי מהאינטרנט ומציורים של אחרים. כל ציור היה להרפתקה במעט חומרים על השולחן במטבח. הבחירה בצבעי מים היתה משיקולים פרקטיים של מהירות תוצאה ונוחות העבודה.
התברר לי שאני אוהב לצייר פורטרטים מצילומים ולהכניס נשמה בהם. הפרספקטיבה, הצבעים והפרשנות באו בצורה טבעית.
בשנת 2019 הצגתי תערוכה ראשונה במתנ"ס ברמות ספיר, ולאחריה תערוכות קבוצתיות רבות.
בשנת 2020 גיליתי את הרישום בעפרון לבן על נייר שחור. השפעת הקורונה גרמה לי לפתח את ציור הרגשות בעפרון לבן, והתוצאה הייתה תערוכת יחיד בבית האמנים בשנת 2021.
היום הציור ממשיך בקוים מקבילים, רישום וצבעי מים, בתכנים שונים. ההתפתחות ממשיכה וכן הלמידה.
תודה לאורי אהובי, שהוא הדחף והמוציא לפועל והצלם ממנו קיבלתי השראה.
אלי לינסקיל שור,
מתוך הספר "שלוש שנים ראשונות",
אוקטובר 2021
קישורים: